|
שלושה ימים בחוף אמאלפי – אמאלפי, מיורי וראוולו יעקב (ג'אקומו) פיאלקוב
עובדי הניקיון עסוקים באיסוף הפסולת שהותירו מאות התיירים, ובבתי הקפה המעטים כבר יושבים הולכי הבטל, סימן היכר אופייני לעיירות שלחופי הים התיכון. רוכל הלימונים מתמקם במקומו הקבוע וחנויות המזכרות נפתחות אט אט ליום עבודה נוסף. בחנות הגלידה אפשר לראות את הבעלים מכין במו ידיו את הגלידות השונות. זהו כמעט המאכל הלאומי כאן. אנחנו נחפזים להתלבש ולאכול ארוחת בוקר קלה שאותה אנחנו מלווים בגבינות, בנקניקים ובירקות שקנינו באחת מן החנויות שבדרך. ארוחות הבוקר כאן, ובמרבית בתי המלון באיטליה, הן בסגנון אירופה של פעם – על טהרת הקפה והמתוקים, לחמניות שכמעט כולן חור אחד גדול, קרואסון וקפה ולצידם ריבות וממרח שוקולד. את כוס הקפה הנוספת אנחנו שותים בבית הקפה, ברחבה שמול הדואומו באמאלפי. זוהי התחלה רגועה ונעימה ליום העמוס המצפה לנו.
אמאלפי, שהיתה בעבר רפובליקה עצמאית נודעה בתעשיית הנייר שלה שייוצא אל כל רחבי אירופה. שרידים של תפארת העבר הזו נוכל לראות בוויה פיומה (via Fiume) במפעל הנייר של אנטוניו קאבאליירה, מצאצאיו של אחד מיצרני הנייר המקוריים. ברחובה הראשי של העיר, המתפתל לכיוון מעלה ההר, ניכנס לחנויות השונות, נתבונן במאות החפצים השונים המעוצבים במתכונת לימונים, נקנה מזכרות קטנות כמו מגבות מטבח ומפות שולחן הם מתכונים המודפסים עליהן, ניכנס לחנויות מכולת ונבחן את המבחר העצום של סוגי פסטה. רובן כאן הן פסטות לתיירים הצבועות בצבעי מאכל ומטרתן העיקרית היא לעיצוב המטבח. ובאמת, מי מאיתנו יבשל לעצמו מנת פסטה מחבילה שמחירה 8 אירו, כאשר חבילת פסטה רגילה מחירה כאן הוא 60 סנט בלבד.
בכניסה לראוולו, חנו באחד ממגרשי החנייה או במקומות החנייה הספורים (בתשלום) לאורך הרחוב, עד האיזור שהכניסה אליו מותרת לתושבי העיר בלבד. המשיכו לטפס רגלי (גם המתקשים בהליכה יצליחו בכך) ואתם ברחבה שלפני הדואומו. שלושה בתי קפה, כמה חנויות ובית מרחקת ומעל לכל מרפסת על שממנה ניתן לראות את הנוף ההררי הירוק. המשיכו לאורך הביש המתפתל מצידו הימני של הקתדרלה הדואומו, עברו מתחת לחיפוי הכביש והגיעו לבית הקפה השוכן על צלע ההר. שבו בו הרוו את צמאונכם והזינו את עיניכם במראות שקרוב לוודאי שראיתם מעטים כמותם עד היום. מפרץ אמאלפי כולו פרוש מתחתיכם עם מינורי, מאיורי וסלרנו באופק הרחוק. בים הרחק מתחת משייטות סירות וספינות והקולות היחידים הנשמעים כאן הם ציוץ הציפורים בלבד. חזרו לכיכר הדואומו בפיאצה וואסקובאדו (Piazza Vascovado) ובקרו בקפלה די סאן פנטה ליאונה הנקרת בשמו של פטרונה של העיר. זוהי קתדרלה מן המאה ה-12. מצידו השמאלי של המזבח נמצא ספל סדוק עם, כך אומרים המקומיים, דמו של הקדוש אשר, למרביתו הפליאה, אינו דולף מן הספל. הדבר מסמל את סבלו של הקדוש שנערף בעיירה ניקומדיה ב-27 ביולי 290 וזהו גם היום שבו נחגג הפסטיבל המקומי. בקרו בווילה סאן רופולו שנוסדה במאה ה-11 ולמרות מגוון הסגנונות שבה תוכלו לראות עדיין את תפארתו של המקום בעבר הרחוק.
נחזור למכונית ונרד בהר לכיוון סלרנו. בעיירה הבאה, מינורי נרד לחוף הים, נחנה שם ונצא לסיור קצר בעיר. נוכל לבקר במפעל קטן לייצור פסטה טרייה "איל פסטיו" שמו. בעלת המקום, פילומנה המקסימה בדוברת אנגלית מושלמת תשמח להציג לפניכם את סוגי הפסטה שהם מייצרים ואת תהליכי הייצור. אם נותרו לכם יום או יומיים עד חזרתכם הביתה, אני ממליץ שתקנו מן הרביולי המופלאים שלהם עם מילוי גבינה ורוקט.. כעת, טיילו מעט בסמטאות, והמשיכו למיורי. אם יש לכם זמן פנוי בשפע מומלץ שתטפסו בכביר המוליך ממיורי לכיוון האוטוסטרדה לנאפולי רק כדי לראות שוב כמה מן הנופים ההרריים המקסימים. כעת, חזרו אל הכביש עברו בקאפו ד'אורסו והמשיכו אל צ'טרה. בכניסה לעיירה, מייד אחרי המנהרונת הקטנה פנו בפנייה חדה ימינה ורדו עד לחוף הים. זה הזמן לארוחה טובה וזה המקום התאים לכך בדיוק.
כעת, עלו לכביש הראשי והמשיכו לכיוון סאלרנו. עוד מעט קט, 5.5 ק"מ ליתר דיוק ואתם בוויטרי סול מרה, עיירת הקרמיקה.
אם נותר לכם יום נוסף באיזור, סיימו כעת את הטיול וחזרו למלון. אם עליכם לחזור עוד היום לרומא או לנאפולי תמצאו, מייד ביציאה מסלרנו, את העליה לאוטוסטקדה המובילה אליהן – שעה נסיעה לנאפולי ו-3.5 שעות נסיעה לרומא. אריבדרצ'י קוסטיירה אמאלפיטנה.
|
