|
העגבנייה - פרי העגבים שאין בישול בלעדיו יעקב (ג'אקומו) פיאלקוב
קרוב לודאי שהן הובאו ממקסיקו וגודלו בסביבות העיר נאפולי. הבוטניקאי האיטלקי פיירו מטאוטי הזכיר אותן לראשונה בשנת 1544 וקרא להן בשם pomi d'oro (תפוחי זהב). המתכון הראשון לבישול מאכל עם עגבניות פורסם באיטליה בשנת 1705 והמתכון הראשון לרוטב עגבניות הופיע בשנת 1797 בספר בישול שנכתב על ידי פרנצ'סקו ליאונרדי.
במרוצת המאה ה-19 התפשט גידול העגבניות בכל רחבי איטליה ובשנת 1875 הוחל בייצור רוטבי עגבניות בצורה תעשייתית. מולדתו של הפרי הנפלא הזה היא דרום אמריקה. הוא תורבת וגודל על ידי האינדיאנים והאינקה בהרי האנדים במשך מאות, אם לא אלפי שנים.
למרות
המקובל לחשוב, עגבנייה היא פרי ולא ירק ובמשך
אין כמעט מטבח בעולם כיום שהעגבנייה אינה מהווה בו מרכיב חשוב למאכלים רבים. עגבניות טובות לבישול, לאפייה, למאכל טריות, לסלטים, לרטבים, למיץ ועוד ומקובל לחשוב שהן עוזרות במניעת מחלות לב. |
למרות
שעגבניות נחשבות לחלק בלתי נפרד מן המטבח האיטלקי, הן הגיעו לדרום איטליה מן
העולם החדש רק במאה ה-16. 
התזכורת
הראשונה של ספגטי ברוטב עגבניות הופיעה בשנת 1839 בספרו של איפוליטו קוולקאני
אשר בתרגום חופשי נקרא "בישול ביתי בסגנון נאפוליטני". 
לפני
כ-3000 שנה החלה נדידת העגבניות ואת מקומן הראשון הן תפסו במכסיקו, לשם הם
הגיע עם המוני מתיישבים שנטשו את בתיהם באזור האנדים והיגרו לחלק זה של יבשת
אמריקה. העגבניות הובאו לאירופה מפרו על ידי הכובשים הספרדים כמה שנים אחרי
גילוי אמריקה. רק לפני כ-150 שנה תפסה העגבנייה את מקומה במטבחי אירופה
והעולם כולו.
שנים
רבות התייחסו אליה כאל פרי רעיל מסוכן לאכילה. במרוצת השנים ייחסו לה גם
תכונות של אפרודיסיאק (מעורר תשוקה) ואפילו אליעזר בן יהודה שהמציא את שמה
העברי, עגבנייה, קרא לה כך מפני שהיא הצטיירה בעיניו כפרי העגבים.