טבולה - איטלקית בשבע שגיאות

ובעצם, הרבה יותר

יעקב (ג'אקומו) פיאלקוב

רחוב מדהים מוביל אליה, אחד מהיפים בארץ, רחוב הנשיא בהרצליה. חופת עצי עבות מכסה את הרחוב והתאורה הצהבהבה יוצרת מן תחושת מסתורין ורומנטיקה. וכך, לצלילי אריה בביצועו של פברוטי, המושמעת במכונית במלוא העוצמה, אנו שועטים לנו במורד הרחוב המופלא ופנינו אל טבולה. הבטיחו לנו חגיגה איטלקית.

"כדאי לכם ללכת" אומרים חברים, אחרי שאנחנו מזכירים שבפעם הקודמת שאכלנו שם ממש ממש לא נהנינו. "המקום השתנה" הם אומרים, "היינו ונהנו". בני סמכה באוכל הם לא היו מעולם וגם באיטליה הם לא ביקרו עדיין ובכל זאת, המלצה של חברים.

המלצרית בכניסה מעלה חיוך מאולץ כשהיא מברכת אותנו לשלום ואנחנו מוזמנים לבחור לנו מקום ישיבה כראות עינינו. המסעדה בתפוסה של כ-50 אחוזים אך המראות שעל הקירות יוצרות הרגשה של מקום עמוס וצפוף בגלל ריבוי השולחנות המשתקפים בהם. חבל. רומנטי זה כבר לא יהיה.

המלצר, קורקטי ויעיל מגיש את התפריטים ואני פותח במבחן ג'אקומו. מדור הפסטות, רוטב פטוצ'ינה אל אוליו. מה יש לרוטב הזה שכל כך מתקשים לכתוב את שמו כהלכה. אליו אוליו הוא נקרא. אליו – שום, אוליו – שמן זית. זהו סימן ההיכר הראשון שלי לבדיקת מסעדה איטלקית בארץ ובמרבית המקרים שמו של הרוטב הזה מראה לי שבמסעדה הזו אין ולו גם אדם אחד שיודע איטלקית ולוא גם בסיסית. בדיעבד מסתבר שהמתכון כולו לוקה בשגיאות כתיב רבות באיטלקית. כמו למשל Teramissu (כך אצלם) כאשר שמו של המאכל הוא Tiramisu.

אני מבקש מהמלצר להמליץ על מנות אנטיפסטי ומסתבר שאין לו בדיוק מושג על מה כדאי להמליץ. להפתעתי, אני רואה שמגוון המנות שניתן לשייך אותן לקטגוריית האנטיפסטי הוא קטן ביותר. באיטליה, זהו אולי החלק החשוב ביותר בארוחה. אנחנו בוחרים חציל בסגנון נפוליטנה ומופתעים לטובה. החצילים מטוגנים ואפויים ברוטב עגבניות מתקתק במקצת ובשכבה עבה של מוצרלה. מצויין.

למנת פסטה אני מנסה שוב את מזלי אצל המלצר, אך מסתבר שכדאי שנבחר לבד. הוא באמת לא מתמצא במה שקורה כאן. אנחנו מזמינים פסטה – פטוציני ברוטב פיקנטי של ירקות, עגבניות, חזה אווז, זיתים ולמרבית הפליאה גם גבינה מלוחה. הפטוצ'יני תוצרת עצמית אך עבה מדי, וכשהפסטה עבה כל כך לא ניתן לבשל אותה אל דנטה וכך, כשמנסים לגלגל את הפסטה על המזלג היא נשברת בצלחת.

חסרה לי קצת חריפות ומעט יותר דימיון ברוטב. חצי מהמנה נשארת בצלחת ואני פונה לטעום את הלזניה של זוגתי. לזניית בשר, תרד, בשמל וגבינה. יותר מדי מרכיבים, הופכים את הלזניה למשהו אמורפי בלתי מוגדר. נער הייתי וגם זקנתי ולזניה כזאת עוד לא אכלתי. גם הלזניה מושארת בחלקה בצלחת. לא זה לא רע אבל זה לא זה. בשביל זה לא כדאי היה לצאת מהבית.

למלצר ששואל מדוע אנחנו מחזירים את המנות אני מסביר שאכלתי כבר מנות טובות מהן. "אה" הוא אומר, ואינו טורח כלל להעביר את האינפורמציה למי שיש להעבירה.

אנחנו מוותרים על מנת הבשר ועל המנה האחרונה (ראיתם פעם מסעדה איטלקית בלי מנות קינוח כמו זביונה, טרטופו ופנקוטה? ככה זה בטבולה), מקבלים חשבון 135 ₪ למנת חצילים ושתי מנות פסטה וחוזרים הביתה להיטיב את לבנו בפסטה א-לה סיציליאנה מעשה בית שאני מכין לנו וממנת פנקוטה ברוטב יין אדום שנשארה מארוחת אתמול.

ציון: 5 מתוך 10 בדירוג המסעדות האיטלקיות של ג'אקומו.

טבולה

בחזרה לדף הביקורות