פרוג'יה - אומבריה במיטבה | אתר האוכל של ג'אקומו

פרוג'יה - אומבריה במיטבה

לכל הכתבות

רוצים לראות את איטליה כמו שאני אוהב אותה, רוצו לסרט "בית באומבריה". הנופים והאוכל מזכירים את טוסקנה אבל הכל רגוע יותר, שקט יותר ופחות תיירותי. או, אולי, ותרו על טוסקנה בנסיעתכם הבאה לאיטליה והחליפו אותה באומבריה.


הפעם אנחנו באומבריה בכיוון העיירה טודי (Todi) בדרך לפרוג'יה. זוהי עיר גבעה נוספת אשר, כפי שאומר מדריך התיירים שבידיי, מפורסמת בעיקר בזכות המספר הגדול של ארמונות גוטיים הנמצאים בה והקתדראלה שבכיכר המרכזית שלה. האגדה מספרת שכאשר הבונים עמלו על בנייתה של העיר, הם ישבו לאכול ארוחת בוקר. כאשר פרשו את מפת השולחן, הופיע  ממרום נשר, נשא אתו את המפה אל פסגת הגבעה, והשליך אותה שם. הבנאים התרשמו שרצון האל הוא שהעיר תוקם בראש הגבעה וכך אכן עשו. אנחנו נמנעים מלעצור הפעם ב-Todi וממשיכים לפרוג'יה.


פרוג'יה היא בירת המחוז. זוהי עיר גבעה כמו מרבית הערים בסביבה, ואנו מטפסים אליה במכונית מעלה הגבעה. שמו של המלון ששהינו בו בפעם האחרונה נמחק כמובן מזיכרוני. המלון שימש לי כנקודת ציון בגלל מיקומו הקרוב לרחוב ההליכה שבמרכז העיר. איני יודע לאן בדיוק לנסוע, אני בוחר בשיטה הטובה והישנה שאף פעם אינה מאכזבת – שיטת ה-Centro – מעקב אחרי השילוט המוליך אל מרכז העיר.


פרוג'יה היא עיר עתיקה ובעלת קסם מיוחד. מרכז העיר אינו גדול ולמרות שאנו מגיעים מצידה השני של העיר אני מוצא חנייה במרכז ליד המוזיאון, בצידו המרוחק של רחוב קורסו ואנוצ'י (Corso Vannucci), הרחוב להולכי רגל היוצא מן הדואומו. קובעים להיפגש בעוד שעה ונפרדים. אנחנו מתחילים בסמטה צדדית סמוכה. עד כמה שזכור לי זוהי הסמטה שבה היה המלון שאני מחפש.


ואכן, מסתבר שהמלון אכן נמצא שם. כאן באיטליה יש איזו המשכיות ותמיד אני מתפלא לגלות מסעדות או בתי מלון שביקרתי בהם לפני שנים והם עדיים קיימים, פועלים ותוססים.

אנחנו מטיילים ברחובות העיר ומגיעים למסעדה L’Era Nuova המופיעה בספר הבישול שלי ונמצאת בסמטה צדדית היוצאת מקורסו ואנוצ'י. מכאן אנחנו עוברים לרחוב המקביל ומשם אל השוק הצופה אל העמק.

 

מן המרפסת העליונה של השוק נשקף מראה יפהפה של גגות בתי העיר ואפשר גם לראות תמונה נפלאה של גגות הרעפים של בתי  העיר. אני מספר לה על בעליה של L’Era Nuova ועל הארוחה המיוחדת שהוא הכין עבורי כשהבאתי לו עותק של ספר האנטיפסטי שלי, מייד עם הוצאתו לאור. הסתבר לי, להפתעתי שהוא מתגורר בדיוק באחד הבתים האלה ומבלי משים פרסמתי את המסעדה שלו עם מתכון שקיבלתי ממנו לצד צילום של הבית שבו הוא מתגורר.


 אנחנו ניגשים כעת למעדנייה ברחוב באליוני (Baglioni) המקביל לקורסו ואנוצ'י. מסתבר שהיא החליפה בעלים ומשום מה היא נראית לי פחות מרשימה מאשר בפעם הקודמת שהייתי בה. אבל עדיין ריחות הגבינות, הנקניקים והאנטיפסטי משגעים. יש כאן תור. כדי להצטרף לתור יש לתלוש מספר מן המכשיר שעל הקיר ולהמתין בסבלנות. אני קונה לעצמי כמה פרוסות פרושוטו ונקניק סלאמי איטלקי, ובאגף הירקות אני מוצא מלון צהוב וריחני. נעשה לנו במכונית פרושוטו מלונה (Prosciutto Melone).


אנחנו כבר רעבים ומסיימים את הסלאמי בתוך שתי דקות. יש להם טעם מיוחד לנקניקים האיטלקיים. מי שמכיר את הנקניקים האיטלקיים יכול לזהות אותם בעיניים עצומות ואני יכול לעשות זאת לפי הריח בלבד. יש בהם איזושהי חמיצות מיוחדת עם טעם שום וניחוח שאיני מסוגל אפילו להגדיר את מקורו או למה הוא דומה. אני, איני מוכן להחליף נקניק איטלקי, בשום נקניק אחר.


כעת, על בטן מלאה אנחנו ממשיכים לאסיסי המקסימה. ועל כך, בפעם אחרת.

כל הזכויות שמורות @ 2018

0