לשתות יין באומבריה | אתר האוכל של ג'אקומו

לשתות יין באומבריה

לכל הכתבות

​בקש מישראלי שיציין לפניך את אחד מאיזוריה של איטליה והתשובה, תמיד, תהייה טוסקנה. אני, אישית, ממליץ להדרים מעט ולבקר דווקא באומבריה. זהו חבל ארץ בעל נוף דומה, יש בו גם וילות להשכרה וכפרים עתיקים, יש בו נופים מקסימים ואוכל מצויין, יש בו גם יין לבן, שאסור למבקר באיטליה שלא לנסותו ויש בו ערים נפלאות ומקסימות כמו אסיסי ופרוג'יה.

את התחנה הראשונה באומבריה אנחנו עושים במונטה פיאסקונה (Montefiascone), מקום מקסים שנראה אף מרשים יותר מן העמק שמתחתיו. זוהי עיר עתיקה למדי ואפיפיורים ואישים רבים נהגו להתגורר בה בין השנים 1058 ו-1500. בתקופות אלה מונטה פיאסקונה ידעה תקופות של הדר וזוהר, ואנחנו מתקשים למצוא בעיר שרידים מן ההדר הזה. זוהי עיירה קטנה על צלעותיה של גבעה עם דואומו מרשים בכיפתו העגולה היפהפייה. במסעדה קטנה, שהדבר היחיד הזכור לי ממנה הוא יופייה של המלצרית. אנחנו אוכלים איזושהי פסטה חסרת כל אופי, קאפרזה (גבינת מוצרלה, עגבניות ובזיליקום), מרק פטריות שעיקר תכולתו היא לחם שרוי בנוזל בלתי מוגדר וסלט ירוק חסר כל ייחוד.

​יש סיפור מעניין הקשור במונטה פיאסקונה וביין המיוצר בה המפורסם בשמו Est Est Est סיפור האגדה מספר על מסעו של המלך הנרי החמישי מאנגליה שביקר במקום בשנת 1111. בין אנשי חצרו המרובים של המלך שנילוו אליו במסעו, היה גם אציל בשם ג'יובאני דוק (Deuc), שאהב במיוחד יינות לבנים. כדי להשביע את תאוותו ליינות האלה, הוא שלח את משרתו הנאמן, מרטינו, לפניו וסוכם ביניהם כקוד סתרים, שבכל פעם שמרטינו יגלה מקום שבו יש יין לבן טוב, הוא יסמנו במילה Est. מרטינו, שהגיע למונטה פיאסקונה ושתה כאן את היין, כל כך נלהב ממנו שהוא סימן על קירות הפונדק שבו הוא שתה אותו, את המילים Est! Est! Est!. לפי המסורת, דוק התאהב כל כך ביין עד שהוא נשאר במקום וסבא ממנו, עד צאת נשמתו.בצוואתו האחרונה הוא תרם למקום 24,000 סקוטים (מטבע מקובל באותם הימים) והביע את משאלתו המפורשת שמידי שנה, ביום מותו ישפכו על קברו חבית מן היין האהוב עליו. הוא נקבר בכנסיית סנט. פלביאנו (St. Flaviano) ותושבי המקום ממלאים בקפדנות את צוואתו גם כיום במהלך 15 הימים הראשונים של אוגוסט שבהם נערך פסטיבל היין המקומי, ובו מועלים פרטי חייו של אותו אציל מפורסם, מיום הגיעו למונטה פיאסקונה ועד יום מותו. שמו של דוק השתנה במרוצת השנים והוא מכונה כיום בפי התושבים בשם דפוק (Defuk).איננו מרשים לעצמנו לבזבז זמן מיותר במקום הזה ואנחנו ממשיכים הלאה.

​ממשיכים לאורבייטו (Orvieto) על גבולה המערבי של אומבריה. זוהי עיר עתיקה ומיוחדת הממוקמת על ראש גבעה, כמו ערים רבות באיזור. הסלע שהעיר יושבת עליו, מנע את האפשרות להגדיל את שטחה במשך השנים וכתוצאה מכך אופייה וצורתה כמעט לא השתנו מאז ימי הביניים.ממרחק, העיר נראית כאילו אין דרך גישה אליה, היא יושבת על צוק וולקני תלול המעניק לה מראה של מבצר ימי ביניימי שאינו ניתן לכיבוש.העמק שמסביב לעיר משופע בכרמים ובשדות והצבע השולט כאן הוא ירוק עז, המבליט את צורתה של העיר המיוחדת הזאת, עם בתיה הצבועים בגווני הצהוב והאוקר. זוהי אחת מן הערים המעניינות והעתיקות באיטליה ומובטח לנו טיול מעניין בה. במרכז העיר דואומו, מהיפים ביותר שראיתי באיטליה. איזה עושר ופאר. קירות הדואומו מכוסים בפיתוחים, בפסיפס ובקישוטי זהב, צריחיו מתחדדים כלפי מעלה.אורבייטו מפורסמת ביינות הלבנים שלה. אפשר למצוא את היין המקומי בכל מקום, אני מעדיף דווקא את היינות האדומיםהאיטלקיים ומחליט שלא לקנות לעצמי מן היין המפורסם הזה..אנחנו מסיימים את הביקור באורבייטו בשתיית יין לבן בבר שבכיכר. זוהי חוויה שמבקר בעיר הזאת אינו רשאי להחמיץ. אורבייטו קלאסיקו הוא יין מפורסם ברחבי העולם כולו והפעם הוא מקורר כהלכה, ותוסס מעט. אנחנו קונים לנו שני בקבוקי יין לארוחת הערב ושבים ויוצאים לדרך.אגב אורחה אני נזכר בסיפור על הצייר סיניורלי (Signorelli) שצייר את פנים הדואומו, ודרש שחלק מן התשלום עבור עבודתו יינתן ביינות.פרטים רבים נוספים על אומבריה אפשר למצוא באתר האינטרנט שכתובתו: http://www.umbriabest.com

כל הזכויות שמורות @ 2018

0